<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן רצ"ט</h1>
<h2>דף נט.</h2>
שאלת במאי דאמרינן בריש בבא מציעא [ו' ע"ב] בההיא שמעתתא דמנין הראוי פוטר, במאי דאמרינן מעיקרא לפום מאי דסלקא דעתך דספיקא בר עשורי הוא דלעשורינהו ממה נפשך דאי בר חיובא הוא שפיר מעשר ואי לאו בר חיובא נפטרו במנין הראוי דק"ל דפוטר, (דקשיא) [וקשיא] לי טובא הכא (היכי) [לא] שייך לאיתויי כלל טעמא דמנין הראוי אלא על כרחיך אי ספק בר עשורי הוא מעשר ואזיל והוה ליה עשירי ואחד עשר קדושין מספק דילמא ספקא ביניהו ולאו בר חיובא, ואף על פי שאין כאן קריאת שם לעשירי הא ק"ל התם בבכורות [נ"ט ע"א] דקריאת שם לא מעכבא. ועוד אני אומר שיהא עשירי קדוש ודאי ואחד עשר מספק דאי עשירי עשירי וספק לאו בהאי מנין דאכתי איכא אחרינא הא שפיר קדוש ואי ספקא בהאי מנין ונמצא דהוה ליה עשירי תשיעי הא קימא לן [שם] קרא לתשיעי עשירי הרי זה קדוש, ואם כן האי גברא ודאי לא סגיא ליה בלא עשורי ועשירי ודאי קדש ואחד עשר ספק כל היכא דאמרת דספקא בר עשורי והכא ליכא כלל טעמא דמנין הראוי אלא מנין גמור איכא ומעשר גמור.
תשובה הא דלא קאמר נפטרו מן הדין משום דעשירי קדוש מאליו אי זה שיהיה בין שיהיה אותו שהוא עשירי למנין שלו בין האחד עשר למנין שלו, היינו טעמא משום דכל היכא דליכא בדיר עשירי ברור הראוי ליקרב לא שייך למימר בהו ליפטרו משום עשירי דקדוש אלא משום מנין הראוי, וכאותה ששנינו [שם] קרא לתשיעי ומת עשירי בדיר תשיעי נאכל במומו וכולן פטורין ואמרינן עלה מאי טעמא כולן פטורין לאו משום דקדש ליה עשירי לא משום מנין הראוי דאמר רבא מנין הראוי פוטר, וכל שאין בדיר עשירי ברור ראוי ליקרב הרי הן כאלו מתו שאין המנויין פטורין משום קדושת עשירי ברור דהא ליתיה אלא משום מנין הראוי דראוי הוא לפטור אלא שאינו ניכר.
ועוד יש לומר דמשום דההיא מתניתין [שם נ"ח ע"ב] דקפץ אחד מן המנויין תנן כולן פטורין וטעמא דאותן שכבר יצאו פטורין ואין צריכין להצטרף לגרן אחר היינו משום טעמא דמנין הראוי פוטר נקט נמי הכא ההיא לישנא ממש כלומר גם אותן שנשארו בדיר נפטרו מהאי טעמא גופיה דמנין הראוי, שהרי אביי הוה מצי נמי למימר טעמא אחרינא ולימר ואי לאו בר חיובא הוא לא הפסיד כלום דהא אנן מיפטר פטרינן ליה בלא כלום וכעין מאי דאמר איהו בהספקות נכנסות לדיר אי בר חיובא הוא שפיר מעשר ואי לא תשעה לא בני עשורי נינהו, ועשוריתא בתריתא נמי מהאי טעמא הוא דפטירי שהרי אין בדיר כדי להשלים עליה, וכן כתב הראב"ד ז"ל, אלא דחד מן תרי תלת טעמי נקט ומשום דההוא טעמא דמנין הראוי פוטר איצטריך לן לאותן שכבר עברו נקט ליה נמי לההוא טעמא לאותן שנשארו בדיר. ועוד יש לומר דמשום דכל היכא דאישתארו בדיר פחות מעשרים ליכא למיפטרינהו במעשר גמור משום עשירי שבמנינו ואחד עשר שבמנינו דהא לא מלו לעשורייתא ומונה הוא תשעה ונוטל אחד והשאר פטורין לגמרי או מניחן לגורן אחר וכל כי האי גונא עשורייתא בתריתא ליכא למיפטרה אלא משום מנין הראוי, לפיכך עדיף ליה ההוא טעמא דמספיק ליה לכולהו עשורייתא טפי מההוא טעמא דלא סגי להו לכולהו עשוריתא.
ומיהו עיקרן של דברים נראה לי דבדוקא נקט ליה, דהא דכתב מר דליפטרו מדינא דמעשר גמור איכא אי משום עשירי שלו אי משום י"א שלו ושיהא עשירי שבמנינו וי"א שבמנינו קדושים עשירי מעשר גמור וי"א ספק הא ליתא, דאביי לא בא לומר מעיקרא שיהו הספקות חייבין במעשר מדינא אלא משום דכל היכא דאיכא לתקוני לרוחא דמילתא ממה נפשך כגון שאין לו אלא תשעה והוא מתקין ומינה קאמר דאם איתא דמתקנין כל היכא דאיכא לתקוני ממה נפשך אף בשקפץ אחד מן המנויין נמי אף על פי שפטורין מן הדין נתקן ממה נפשך ונעשר כדרך שהיינו מעשרין קודם שקפץ זה לתוכן כלומר ימנה עשרה ויקדש עשירי לבד ואותו עשירי ירעה מספק עד שיפול בו מום ויאכל במומו, אבל להחמיר ולמנות ולהפריש עשירי ואחד עשר יתר ממה שהיינו נוטלין קודם הספק לא, והילכך על כרחנו משום מנין הראוי בלחוד הוא דניפטרו המנויין ולא מדין המעשר גמור.
גם מה שכתבת דעשירי קדש ודאי דאי עשירי עשירי וספק לאו בהאי מנין דאכתי איכא אחרינא הא שפיר קדוש ואי ספקא בהאי מנין ונמצא דהוה ליה עשירי תשיעי הא קימא לן קרא לתשיעי עשירי הרי זה קדוש ועשירי ודאי קדש ואחד עשר ספק ומעשר גמור איכא. כל מאי דכתב מר בהא לא איתחזי לן כלל וכשגגה שיוצאה מלפני השליט היא מכמה צדדין, האחד דאפילו למאי דסבירא לך עשירי שהוא ספק תשיעי אינו מעשר גמור דתשיעי שקראו עשירי אינו מעשר גמור דהא קיימא לן דתשיעי אינו עושה קדושה ליקרב אלא נאכל במומו. ועוד דדילמא אין כאן תשיעי קרוי בשם עשירי דשמא האי עשירי היינו אותו שקפץ לתוכן (ולא) [ולו] הוא שקרא עשירי ואינו קדוש כלל דאשר יעבור [ויקרא כ"ז] ולא שכבר עבר ונמצא שאותו שקרא תשיעי תשיעי גמור והעשירי שקרא עשירי הוא ניהו שאינו בר חיובא ואינו לא עשירי ולא תשיעי הקרוי עשירי.
